'Haguigah
Daf 5b
משנה: מִי שֶׁיֵּשׁ לֹו אוֹכְלִין מְרוּבִּין וּנְכָסִים מְמוּעָטִים מֵבִיא שְׁלָמִים מְרוּבִּין וְעוֹלוֹת מְמוּעָטוֹת. אוֹכְלִין מְעוּטִין וּנְכָסִים מְרוּבִּין מֵבִיא עוֹלוֹת מְרוּבּוֹת וּשְׁלָמִים מְמוּעָטִין. זֶה וְזֶה מְמוּעָטִין עַל זֶה נֶאֱמַר מָעָה כֶסֶף וּשְׁתֵּי כֶסֶף. זֶה וְזֶה מְרוּבִּין עַל זֶה נֶאֱמַר אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ׃
Traduction
Si quelqu’un a beaucoup de personnes à sa table (une grande famille) et peu de ressources, il pourra apporter beaucoup de sacrifices pacifiques de fête et peu d’holocaustes; si au contraire il a peu de commensaux et beaucoup de biens, il offrira moins de sacrifices pacifiques et plus d’holocaustes. Pour celui qui a peu de l’un et de l’autre, il est dit qu’il suffit d’une victime d’une pièce d’argent et d’une autre de deux. Pour celui qui a beaucoup de l’un et de l’autre, il est écrit (Dt 16, 17): chacun selon le don de sa main (ses facultés), d’après la bénédiction dont l’Éternel ton Dieu t’a gratifié.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שיש לו אוכלין מרובין. בני בית מרובין:
מביא שלמים מרובין. שלמי חגיגה לפי האוכלין שיש לו:
ועולות ראייה. ממועטות:
משנה: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַייָב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר מְעוּוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִימָּנוֹת׃
Traduction
Celui qui n’a pas offert les sacrifices pacifiques de fête le premier jour pourra les offrir à n’importe quel jour suivant de la fête, même au dernier jour (malgré sa solennité spéciale de clôture). Si l’on a laissé complètement passer la fête sans offrir ce sacrifice, on n’est pas tenu de le remplacer plus tard; on peut lui appliquer ce verset (Qo 1, 15): ce qui est tordu ne peut se redresser, et ce qui manque ne saurait être compté.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שלא חג בי''ט הראשון של חג. שלא הביא שלמי חגיגתו בראשון וה''ה בעולות ראייתו:
וי''ט האחרון של חג. ואע''ג דשמיני עצרת רגל בפ''ע הוא לענין תשלומין מיהת תשלומין דראשון הוא כדדרשינן בגמרא מג''ש וכן חג השבועות אע''ג דלא הוי אלא יום אחד יש לו תשלומין כל ז' מדאקשינהו רחמנא להדדי בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה שהרי כל השבעה שוין הן בקרבנותיהן ושביעי של פסח נמי אינו חלוק משלפניו אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה ולחג הסוכות לא מקשינן דתפשת מרובה לא תפשת תפסת מיעוט תפסת:
הלכה: רִבִּי זְעוּרָה עולָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה שֶׁשְּׁחָטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵינוֹ יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּרֶגֶל. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָא תַנֵּי. חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹצְאִין בָּהּ מִשֵּׁם שִׂמְחָה. 5b וְאֵין יוֹצְאִין בָּהּ מִשֵּׁם שְׁלָמִים. [אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ בָּרֶגֶל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא. אִם בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ בָּרֶגֶל אֵין זּוֹ חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר. מַאי כְדוֹן.] אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. עַד דַּאֲנָא תַּמָּן שְׁמַע תָּנָא עולָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כַּד סַלְקִית לְהָכָא שְׁמַע תָּנָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָיִי֖תָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃ לְרַבּוֹת לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן לְשִׂמְחָה. אוֹ יָכוֹל אַף לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ. אוֹ חִלֵּף. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְשָֽׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ. מִשֶּׁאַתְּ מִתְחַייֵב בַּחֲגִיגָה אַתְּ מִתְחַייֵב בַּשִּׂמְחָה. הָתִיבוֹן. וְהָא תַנִּינָן. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן לְהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. לְשׁוֹחְטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵין אַתְּ יָכוֹל. דְּאָמַר רִבִּי זְעוּרָה עולָּא בַּר ישְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה שֶׁשְּׁחָטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵינוֹ יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּרֶגֶל. לְשׁוֹחְטָן בָּרֶגֶל אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁאֵין חֲגִיגָה דּוֹחָה שַׁבָּת. אֵימָתַי אָֽמְרוּ. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קִייְמָהּ רַב אֶבְדוּמֵי נְחוּתָא בַכֹּהֲנִים וּבַשָּׂעִיר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' שלמי חגיגה ששחט מערב הרגל וכו'. כ''ז עד בכהנים ובשעיר גרסי' לעיל בפ''ד דסוכה בהלכה ה' ועיין שם:
הלכה: עָנִי וְיָדוֹ רְחָבָה. קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו. אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ. עָשִׁיר וְיָדוֹ מְעוּטָה. קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו. כְּבִרְכַּ֛ת י֨י אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן לָֽךְ׃ עָנִי וְיָדוֹ מְעוּטָה. עַל זֶה נֶאֱמַר. אֵין פָּחוּת מִשְׁתֵּי כֶסֶף.
Traduction
De celui qui est pauvre et pourtant généreux, il est dit: selon le don de sa main; de celui qui est riche et parcimonieux, il est dit: selon la bénédiction dont Dieu t’a gratifié. Enfin pour le pauvre parcimonieux, il est dit qu’il suffit d’une victime d’une pièce d’argent et d’une autre de deux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עני וידו רחבה. עני בנכסים וידו רחבה כלו' שיש לו לב רחב להכניס ולהרבו' בבני בית מרובין:
קורא אני עליו איש כמתנת ידו. כלומר דמפרש דהא דמביא במתני' לכוליה דקרא על זה וזה מרובים לא תפרש דעליה בלחוד הוא דקאי אלא דעיקרא דהאי קרא מישתעי בשני מיני בני אדם דאיירי התנא ברישא דמתני' ודקאמר על זה נאמר וכו' היינו דעל זה יכול אתה לקיים כוליה דקרא כדלקמן ומפרש לרישיה דקרא דבמי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מיירי וזה מביא שלמים מרובים לפי בני הבית שיש לו ועולות מועטים ועליו נאמר איש כמתנת ידו דרישיה דהאי קרא קאי אסיפיה דקרא דלעיל מיניה ולא יראה את פני ה' ריקם דזה נדרש על עולות ראייה שצריך להביא ואיש כמתנת ידו יביא שאם מתנת ידו מועטת יביא עולות מועטים וסיפיה דהאי קרא נאמר על העשיר בנכסים וידו מעוטה באוכלין שאין לו בני בית הרבה ועל זה קורא אני עליו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך שמביא עולות מרובים לפי ברכת ה' שיש לו והא דמסיים על זה נאמר איש כמתנת ידו וגו' על זה וזה מרובים ה''ק דאם יש לו זה וזה מרובים יכול אתה לדרוש עליו לכולי' דקרא שמתנת ידו וברכת ה' בכל אשר יש לו מרובים ומביא אלו ואלו מרובים:
עני בנכסים וידו מעוטה. בבני בית על זה אמרו חכמים מעה כסף לעולה ושתי כסף לשלמי חגיגה שלא יפחות מכך:
אֲבָל לֹא בָעוֹפוֹת וְלֹא בַמְּנָחוֹת׃ דִּכְתִיב זֶבַח.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
דכתיב זבח. ואלו אין קרויין זבח:
אִישׁ. פְּרָט לְקָטָן. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי חֲגִיגָה בְחָמֵשׁ סְלָעִים. וְהֵבִיא בִשְׁתַּיִם. יָצָא אוֹ כְבָר נִקְבַּע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה לֹא. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר הֲרֵי עָלַי אָשָׁם בְּחָמֵשׁ סְלָעִים. שֶׁמָּא לֹא נִקְבַּע. וָכָא נִקְבַּע.
Traduction
Le mot homme (chacun), de ce verset, a pour but d’exclure l’enfant (20)V. Tossefta à 55 section behouqotaï.. R. Jérémie demanda: si quelqu’un s’est engagé à offrir pour les sacrifices de fête une victime de 5 sela, et qu’ensuite il en apporte une valant seulement 2 sela’, le devoir est-il rempli (puisqu’en règle cela suffit), ou en raison de son engagement une victime d’un prix inférieur serait-elle sans validité? Cela ne souffre pas de doute, répliqua R. Yossé; si quelqu’un s’est engagé à offrir un sacrifice de péché valant 5 sela (quoiqu’en règle générale il suffise d’une victime valant 2 sela) son vœu est constitué et obligatoire; il en sera de même ici pour l’offrande de fête
Pnei Moshe non traduit
אמר הרי עלי חגיגה בחמש סלעים והביא בשתים. מאי אי נימא דיצא בזה שהרי אין חיובו אלא בשתי כסף או דילמא כבר נקבע עליו כפי נדרו:
א''ל רבי יוסי. ומאי תיבעי לך ולמה לא נקבע דאילו מי שאמר הרי עלי אשם בחמש סלעים ודין האשם היא בשתי סלעים כדתנינן בפ''ו דכריתות ושמא נקבע נדרו הא ודאי אם קבעו בחמש סלעים קבעו והכא נמי נקבע נדרו:
'Haguigah
Daf 6a
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעוּוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגַנָּב וְגַזְלָן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְתַקֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן מִתְּחִילָּה וְנִתְעַווֵת. וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפִּירֵשׁ מִן הַתּוֹרָה׃
Traduction
R. Simon b. Manassié dit: on nomme tordu qui ne peut se redresser un acte irréparable, comme celui d’avoir eu une relation illicite dont il est né un bâtard; car c’est différent d’un vol, ou d’une rapine, mal que l’on peut réparer en restituant au propriétaire le bien détourné. R. Simon b. Manassié (ou: R. Simon b. Yohaï) dit: On appelle tordu celui qui était bien dressé en principe et qui s’est détérioré plus tard, savoir l’homme instruit, versé dans la Loi, qui s’en est détaché.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר''ש בן מנסיא אומר וכו' והוליד ממזר. ממנה שהביא פסולים בישראל ואי אפשר לו לתקן זה והן לו לזכרון ואין עונו נמחק בתשובה:
יכול הוא לחזור. דמי גניבתו וגזילו לבעלים ויהא מתוקן מן החטא:
מעוות. משמע שהיה מתוקן ונתקלקל ונתעוות:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִם רָאִיתָ עֲייָרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. מַה טַעַם. עַל מָה֙ אָֽבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּר֭ מִבְּלִי֭ יוֹשֶׁב׃ וַיֹּ֣אמֶר י֙י עַל עָזְבָם֙ אֶת תּ֣וֹרָתִ֔י.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Yohaï dit (24)Rabba à Lament., introduction.: @Si l’on voit en Palestine des villes ruinées, il faut savoir qu’elles n’ont pas subsisté par suite du défaut d’écoles et d’instituteurs, selon ces mots (Jr 9, 11-12): pourquoi la terre est-elle perdue, est-elle désolée comme un désert où personne ne passe? C’est que, dit l’Eternel, vous avez abandonné ma loi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דע. שזה גרם להם שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים להרביץ תורה ולהגדילה וכדדריש מקרא על מה אבדה הארץ וגו' שאלו לא עזבו את התורה היתה התורה מחזירן לטובה כדלקמן:
הלכה: 6a רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּחַג. מַה חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. אַף חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַג יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. יְהוּדָה בַּר סַפְרָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעִיָה. וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים. וְכִי שִׁבְעָה הֵם. וַהֲלֹא שְׁמוֹנָה הֵם. אֶלָּא צֵא שַׁבָּת מֵהֶם הֲרֵי שִׁבְעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי מִיכָּן לָמַדְנוּ שֶׁאִין חֲגִיגָה דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. לֹא מִמָּקוֹם אַחֵר. הָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן אֲחוֹי דְרַב סַפְרָא. וְהָא תַנֵּי. אַף בַּפֶּסַח כֵּן. מֵעַתַּה צֵא שַׁבָּת מֵהֶם הֲרֵי שִׁשָּׁה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. מֵעַתַּה צֵא מֵהֶם שְׁנֵי יָמִים הֲרֵי שִׁשָּׁה. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה יְהוּדָה בַּר סַפְרָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעִיָה. וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים. וְכִי שִׁבְעָה הֵם. וַהֲלֹא שְׁמוֹנָה הֵם. אֶלָּא צֵא שַׁבָּת מֵהֶם. שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁאֵין חֲגִיגָה דוֹחָה שַׁבָּת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תְּחָגּוּהוּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Ismaël: il est question du 15 (Nissan) pour Pâques, et du même chiffre pour la fête des Tentes (en Tishri); comme à la première de ces fêtes, le dernier jour peut servir à remplacer une omission du commencement, il en sera de même à l’égard de la fête des Tentes. R. Juda b. Safra au nom de R. Oshia interprète ce verset (Lv 23, 41): vous fêterez cette solennité à lÉternel 7 jours; or, cette fête des Tentes n’est pas de 7 jours, mais de 8; seulement, en défalquant le samedi compris dans cette série (21)Cf. B., Pessahim 70., on arrive au chiffre de 7 (il en résulte donc que l’obligation de cette offre ne l’emporte pas sur le Shabat). — Mais, demanda R. Yossé, est-ce bien de là qu’on tire la déduction que ce sacrifice ne prédomine pas la question du repos shabatique? N’est-ce pas d’ailleurs (de ce qu’il s’agit d’un sacrifice de particulier)? —Du reste, objecta R. Juda, frère de R. Safra, n’est-il pas dit aussi pour la Pâque de la célébrer 7 jours, et si l’on excluait le samedi de cette série de jours, il ne resterait que 6, au lieu de 7? Et de plus s’il se trouvait (à la fête des Tentes) que le 1er jour comme le dernier soit un samedi, il faudrait défalquer 2 jours, et il ne resterait que 6 (ce qui serait contraire au texte)? Aussi, R. Hanania est venu rectifier l’interprétation, donnée par R. Juda b. Safra au nom de R. Oshia, du verset précité (22)L'édition de Jitomir, si soignée d'ordinaire, commet ici une erreur de renvoi marginal, en indiquant le vers. de (Ex 12, 14), relatif à Pâques, tandis que la suite, parlant de 8 jours, n'est applicable qu'à la fête des Tentes.; s’il est vrai que cette fête n’est pas de 7 jours, mais de 8, il faut en déduire le samedi; et comme on sait déjà d’autre part que le sacrifice pacifique de fête (particulier) ne prédomine pas le repos shabatique, l’expression vous la fêterez a pour but d’indiquer que, même au dernier jour, on peut restituer l’omission du premier – (23)Suit un passage traduit (Suka 5, 6).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל. מכאן למדנו די''ט האחרון של חג ג''כ תשלומין לראשון הוא כמו דשביעי שהוא אחרון של פסח תשלומין לראשון הוא דילפינן ט''ו ט''ו לג''ש וליכא למיפרך הכא מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק משלפניו דהא אנן לא. ילפינן ג''ש משביעי של פסח אלא ט''ו ט''ו מיום ראשון הוא דילפינן מה להלן יום ראשון יש לו תשלומין אף ביום האחרון אף יום הראשון של חג יש לו תשלומין גם ביום האחרון:
יהודה בר ספרא וכו'. דריש מקרא דוחגותם וגו' שבעת ימים והלא שמונה הם דלאחר דנפקא לן מג''ש דהאחרון נמי בכלל תשלומין הוא א''כ שמונה הם אלא ללמד ולומר צא מהן שבת שאין חגיגת החג דוחה שבת והרי שבעה הם:
אמר ר' יוסי וכי מכאן למדנו וכו'. דלדבריך הכתוב הזה מלמדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר כבר למדנו זה שהרי חגיגה אין זמנה קבועה דמיהת כל ז' יש לה תשלומין כדכתיב בהדיא וחגותם וגו' ואף דאכתי לא למדנו הג''ש ליום האחרון וא''כ כבר נפקא לן דכל קרבן שאין זמנו קבוע אינו דוחה שבת כדילפינן בפ''ב דתמורה:
התיב וכו'. אהא דקאמר וכי שבעה הם וכו' מדייקי והא תני אף בפסח כן כלומר נימא אף בפסח כן דכתיב ביה נמי והקרבתם אשה לה' שבעת ימים וגו' מעתה צא שבת מהן הרי אינן אלא ששה:
הגע עצמך וכו'. זו קושיא אחריתא היא ואדחג מהדר הגע עצמך שאם חל י''ט הראשון של חג בשבת וא''כ אחרון של חג נמי בשבת מעתה צא מהן שני ימים שאין חגיגה נוהגת בהן הרי אינן אלא ששה. ולא חש הש''ס לתרץ הקושיא דחג דשבעה מיהת ברוב השנים איתא אבל שמונה לא משכחת לה כלל:
אתא ר' חנניה וכו'. וקאמר לא כדאמריתו מעיקרא דרבי יהודה בר ספרא קאמר בשם ר' הושעיה לדרוש מקרא דוחגותם כדלעיל והוה קשיא וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת וכו' כדאקשי ר' יוסי אלא הכי הוא דקאמר יהודה בר ספרא בשם ר' הושעיה לדרוש מסיפיה דהאי קרא על תשלומין לי''ט האחרון וחגותם וגו' וכי שבעה הם וכו' אלא צא שבת מהם שכבר למדנו ממקום אחר שאין חגיגה דוחה שבת כדלעיל וא''כ שבעה דקאמר קרא שפיר הוא אלא מה ת''ל עוד תחוגו אותו בהאי קרא הא בחגיגה מיירי אלא מלמד שי''ט האחרון ג''כ תשלומין לראשון והשתא לא צריכין למילף מג''ש דקאמר ר' יוחנן לעיל אלא מהאי קרא גופיה למדנו לתשלומין להאחרון:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פַּיִיס בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רֶגֶל. דְּאָמַר רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּכוּלְּהֹם כְּתִיב וּבַיּוֹם וְכָאן כְּתִיב בַּיּוֹם. לְלַמְּדָךְ שֶׁהוּא רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פַּיִיס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בַּשְּׁמִינִי חָֽזְרוּ לַפַּיֵיס כִּרְגָלִים. בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי לָא. זְמָן. קָרְבָּן. פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוחנן ותני כן וכו'. לעיל בפ' החליל בה''ו גרסי' להא עד סוף הלכה והתם הוא דשייכא על דקתני שם בשמיני חזרו לפייס כברגלים ואגב דאיירי ביום טוב האחרון מייתי לה נמי הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source